<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער מ'</h1>
<h2>דף כט.</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף לג:</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף לו.</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף לח.</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף מא.</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף מב.</h2>
דין המוכר והלוקח היכא שנופל בהם מחלוקת על החפץ הנמכר ודין זה יתחלק לב' חלקים החלק האחד שנופל מחלוקתם בין כלי גדול לכלי קטן כגון שהלוקח טוען לא לקחתי אלא הכלי גדול והמוכר טוען לא מכרתי אלא הקטן ואתה מוצא דין זה על שלשה עניינים. הענין הראשון אם כבר הגיע ביד הלוקח אחד משני כלים בין גדול בין קטן הוא שהגיעו ואין לו למוכר ואין ללוקח שיערערו כלום. הענין השני אם אותן שני כלים שהמחלוקת עליהם הויאן שניהם ביד המוכר רואים אם יש שם עדים הלך אחר עדים ואם אין שם עדים בברירה גמורה אבל יש שם עדים ששמעו שם החפץ אבל לא שמעו לא קטן ולא גדול וכגון ששמעו בית אני מוכר לך עבד אני מוכר לך שדה אני מוכר לך דהתם ודאי אין על המוכר לתת ללוקח כי אם הקטן [כדגרסינן ב"ב קע"ג ע"א] אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע. חוב לך בידי פרוע שטרות כלן פרועים. א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדולה מכורה לו שדי שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורות לו. א"ל התם יד בעל השטר על התחתונה אבל יש על המוכר לישבע שלא מכר לו אלא הקטן. כדג' בבב"מ פרק השואל [ק' ע"א] זה אומר גדול לקחתי וזה אומר קטן מכרתי ישבע המוכר שהקטן מכר. והיכא שהאחד יבא בטענת שמא והשני יבא בטענת בריא אותו שבא בטענת בריא יקיימו את דבריו, כדג' [שם] היו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה זה אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן. והיכא שנסתפק הדבר לשניהם חולקים אותו ספק שבשניהם, כדג' [שם] זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. החלק השני כגון דהוי מחלוקתם על העת וכגון שיש שם ולד שפחה או ולד בהמה כגון שמכר את הבהמה וילדה את העובר שאם היה אותו ולד אצל אחד מהם הרי היא שלו בשבועתו ואי לא הוי אותו ולד ברשות אחד מהם הרי הדין שיהיה אותו ולד למוכר ובלבד שישבע המוכר שקודם שמכר האם ללוקח ילדה את העובר ואם נסתפק לשניהם יחלקו את הולד כדג' [שם] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו. ושקלינן וטרינן בגמרא ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל בפרה העומדת באגם ובשפחה העומדת בסימטא ולוקמה בחזק' דמרא קמא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אימא דאמ' סומכוס שמא ושמא בריא ובריא מי אמר אמר רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בריא ובריא רבה אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא בריא ובריא לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי. ותו גרסינן [שם ע"ב] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות. ותדע דאע"ג דלא מחייבינן להו שבועה מן התורה אבל מחייבינן להו שבועה מדרבנן וכמו שפירשתי בחבור שבועות שחברתי. הענין הג'. היכא דהוי מחלוקתם על עקר החפץ בעצמו כגון שהלוקח אומר לקחתי ממך זה החפץ בעינו והמוכר אומר לא מכרתי לך, זה הענין מתחלק לשני חלקים. הראשון ולמה שהוא מן המטלטלין לבר הקרקע אי הויאן אותן מטלטלין אצל אחד מהם הרי הן שלו ובלבד שישבע אלא אם יש לתובע עדים דהתם ודאי הולכים אחר העדים כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] זה כלל גדול אמרו בדין המוציא מחברו עליו הראיה. אבל יש בדבר שלשה מחקרים שמוציאים מזה הדין. הראשון כגון האומנים דאין אנו דנים עליהם המוציא מחברו עליו הראיה, כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה והוא על זה הענין, כגון שבא אדם וראה כלי אצל האומן שרגילים בני אדם לתת להם כמותן לתקנם ותבעו ואמר לו זה הכלי שלי הוא ואמר האומן לא הוא אלא שלי ולקחתיו ממך אין אנו מצריכים בכי האי גונא על בעל החפץ להביא עדים ואם הביא עדים הולכים אחר העדים ואם לא הביא עדים הרי אותו חפץ למי שתובע אותו כן, כדג' [שם מ"ה ע"ב] ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום ולעולם צריך שיהיה שם שני אלו העניינים שהזכרנו. הראשון שיהיה החפץ ביד האומן ויראנו ממש בידו והוא לעיניו של תובע. אבל אם אינו רואה אותו חפץ בעיניו כגון שאותו חפץ בביתו של אומן והתובע אינו רואהו ותובע אותו בו אין בטענת התובע ממש, כדגר' בחזקת הבתים ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס כו' ופירשו על הדא, [שם מ"ו ע"א] אמר אביי לרבא תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא היכי עבדי א"ל הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם הא אית לי סהדי דחזינה גבך ההוא אחרינא הוא אפקיה דלחזוניה כדו לא מפיקנא ליה, א"ל שפיר קאמר ראה תניא. הענין השני דצריך שיהא בתורת האומן דודאי וברור צריך שיודע שאותו חפץ הוה לזה התובע דכיון שנודע שהיה לו זה אעפ"י שנתנו לאומן שלא בפני עדים הרי זה יכול לתבוע את שלו מיד האומן, כדגר' [שם מ"ה ע"א] אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בפני עדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר לקוח הוא בידי נאמן א"ל אביי אי הכי בעדים נמי מגו דיכול למימר החזרתיו לך כי אמר לקוח הוא בידי מהימן א"ל מי סברת המפקיד אצל חברו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים המפקיד אצל חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ואין הלכה כדברי רבה מדגר' [שם מ"ו ע"א] מתיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה והיכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא. המחקר השני מי שהעידו עליו עדים שיצא מבית חברו וחפץ מוטמן תחת כנפיו שנטלו מאותו בית ובא אצל בעל הבית ותבעו בו והוא טוען ואומר לקחתיו ממך כמו זה ודאי צריך אותו שהחפץ בידו שיביא עדים שלקחו ממנו ואם אין לו עדים בכך ראוי להחזירו לבעליו. והיכא אמרינן שיחזור אותו חפץ לבעליו כגון שאותו בעל הבית אינו עשוי למכור כלים כמו אלה. וכגון שידוע זה שנוטל החפץ הזה בהטמנה אינו רגיל להוליך חפציו בהטמנה. וכגון שאותו חפץ נמי אינו מן הדברים שאדם מוליך אותם בהטמנה אלא מן הדברים שאין אדם מוליך אותם בהטמנה אי נמי שאותו חפץ נמי הוי מן הדברים שאדם רגיל להשאיל ולהשכיר. ואם פחת מאלו החקירות כלן ואפילו אחת מהם אין לו לבעל החפץ שיטול אותו חפץ מיד הנוטל אותו אלא הרי החפץ לאותו שנטל אותו ועל התובע להביא ראיה ואם לא הביא לא יטול כלום דלעולם כל היכא שבעל הבית עשוי למכור חפץ כמו זה שנוטל זה שלקחה מביתו של ב"ה דין הוא שישבע אותו שנוטל אותו והרי הוא שלו. והיכא שהוא יודע זה שנוטל החפץ שהוא רגיל להצניע תחת כנפיו מה הוא מוליך והוי אותו חפץ מן החפצים שאדם רגיל להצניע הרי זה נמי ישבע אותו שנוטל החפץ והרי הוא שלו אלא אם כן הוא אותו חפץ מן הדברי' העשוי' להשאיל ולהשכיר באיזה ענין שיהיה יש על אותו שנוטל החפץ להביא ראיה בעדים שלקחו ממנו ויטול, כדגר' בשבועות בפרק כל הנשבעין [מ"ו ע"א] אמר רב יהודה ראוהו שהטמין תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל ב"ה העשוי למכור את כליו נאמן ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע אבל איניש צניע מהימן הינו ארחיה. ובאיניש צניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין אבל בדברים שאין דרכן להטמין אינו נאמן ובכלהו נמי לא אמרן אלא בדבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר אבל בדבר העשוי להשאיל ולהשכיר אינו נאמן דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. וכבר פירשנו ענין זה בחבור שבועות שחברתי [משפטי שבועות חלק ב' שער ב'] וכל זה שפירשנו במחלוקת שני המוכרים לגבי מטלטלי.
<h2>דף מה.</h2>
דין המוכר והלוקח היכא שנופל בהם מחלוקת על החפץ הנמכר ודין זה יתחלק לב' חלקים החלק האחד שנופל מחלוקתם בין כלי גדול לכלי קטן כגון שהלוקח טוען לא לקחתי אלא הכלי גדול והמוכר טוען לא מכרתי אלא הקטן ואתה מוצא דין זה על שלשה עניינים. הענין הראשון אם כבר הגיע ביד הלוקח אחד משני כלים בין גדול בין קטן הוא שהגיעו ואין לו למוכר ואין ללוקח שיערערו כלום. הענין השני אם אותן שני כלים שהמחלוקת עליהם הויאן שניהם ביד המוכר רואים אם יש שם עדים הלך אחר עדים ואם אין שם עדים בברירה גמורה אבל יש שם עדים ששמעו שם החפץ אבל לא שמעו לא קטן ולא גדול וכגון ששמעו בית אני מוכר לך עבד אני מוכר לך שדה אני מוכר לך דהתם ודאי אין על המוכר לתת ללוקח כי אם הקטן [כדגרסינן ב"ב קע"ג ע"א] אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע. חוב לך בידי פרוע שטרות כלן פרועים. א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדולה מכורה לו שדי שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורות לו. א"ל התם יד בעל השטר על התחתונה אבל יש על המוכר לישבע שלא מכר לו אלא הקטן. כדג' בבב"מ פרק השואל [ק' ע"א] זה אומר גדול לקחתי וזה אומר קטן מכרתי ישבע המוכר שהקטן מכר. והיכא שהאחד יבא בטענת שמא והשני יבא בטענת בריא אותו שבא בטענת בריא יקיימו את דבריו, כדג' [שם] היו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה זה אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן. והיכא שנסתפק הדבר לשניהם חולקים אותו ספק שבשניהם, כדג' [שם] זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. החלק השני כגון דהוי מחלוקתם על העת וכגון שיש שם ולד שפחה או ולד בהמה כגון שמכר את הבהמה וילדה את העובר שאם היה אותו ולד אצל אחד מהם הרי היא שלו בשבועתו ואי לא הוי אותו ולד ברשות אחד מהם הרי הדין שיהיה אותו ולד למוכר ובלבד שישבע המוכר שקודם שמכר האם ללוקח ילדה את העובר ואם נסתפק לשניהם יחלקו את הולד כדג' [שם] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו. ושקלינן וטרינן בגמרא ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל בפרה העומדת באגם ובשפחה העומדת בסימטא ולוקמה בחזק' דמרא קמא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אימא דאמ' סומכוס שמא ושמא בריא ובריא מי אמר אמר רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בריא ובריא רבה אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא בריא ובריא לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי. ותו גרסינן [שם ע"ב] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות. ותדע דאע"ג דלא מחייבינן להו שבועה מן התורה אבל מחייבינן להו שבועה מדרבנן וכמו שפירשתי בחבור שבועות שחברתי. הענין הג'. היכא דהוי מחלוקתם על עקר החפץ בעצמו כגון שהלוקח אומר לקחתי ממך זה החפץ בעינו והמוכר אומר לא מכרתי לך, זה הענין מתחלק לשני חלקים. הראשון ולמה שהוא מן המטלטלין לבר הקרקע אי הויאן אותן מטלטלין אצל אחד מהם הרי הן שלו ובלבד שישבע אלא אם יש לתובע עדים דהתם ודאי הולכים אחר העדים כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] זה כלל גדול אמרו בדין המוציא מחברו עליו הראיה. אבל יש בדבר שלשה מחקרים שמוציאים מזה הדין. הראשון כגון האומנים דאין אנו דנים עליהם המוציא מחברו עליו הראיה, כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה והוא על זה הענין, כגון שבא אדם וראה כלי אצל האומן שרגילים בני אדם לתת להם כמותן לתקנם ותבעו ואמר לו זה הכלי שלי הוא ואמר האומן לא הוא אלא שלי ולקחתיו ממך אין אנו מצריכים בכי האי גונא על בעל החפץ להביא עדים ואם הביא עדים הולכים אחר העדים ואם לא הביא עדים הרי אותו חפץ למי שתובע אותו כן, כדג' [שם מ"ה ע"ב] ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום ולעולם צריך שיהיה שם שני אלו העניינים שהזכרנו. הראשון שיהיה החפץ ביד האומן ויראנו ממש בידו והוא לעיניו של תובע. אבל אם אינו רואה אותו חפץ בעיניו כגון שאותו חפץ בביתו של אומן והתובע אינו רואהו ותובע אותו בו אין בטענת התובע ממש, כדגר' בחזקת הבתים ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס כו' ופירשו על הדא, [שם מ"ו ע"א] אמר אביי לרבא תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא היכי עבדי א"ל הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם הא אית לי סהדי דחזינה גבך ההוא אחרינא הוא אפקיה דלחזוניה כדו לא מפיקנא ליה, א"ל שפיר קאמר ראה תניא. הענין השני דצריך שיהא בתורת האומן דודאי וברור צריך שיודע שאותו חפץ הוה לזה התובע דכיון שנודע שהיה לו זה אעפ"י שנתנו לאומן שלא בפני עדים הרי זה יכול לתבוע את שלו מיד האומן, כדגר' [שם מ"ה ע"א] אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בפני עדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר לקוח הוא בידי נאמן א"ל אביי אי הכי בעדים נמי מגו דיכול למימר החזרתיו לך כי אמר לקוח הוא בידי מהימן א"ל מי סברת המפקיד אצל חברו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים המפקיד אצל חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ואין הלכה כדברי רבה מדגר' [שם מ"ו ע"א] מתיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה והיכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא. המחקר השני מי שהעידו עליו עדים שיצא מבית חברו וחפץ מוטמן תחת כנפיו שנטלו מאותו בית ובא אצל בעל הבית ותבעו בו והוא טוען ואומר לקחתיו ממך כמו זה ודאי צריך אותו שהחפץ בידו שיביא עדים שלקחו ממנו ואם אין לו עדים בכך ראוי להחזירו לבעליו. והיכא אמרינן שיחזור אותו חפץ לבעליו כגון שאותו בעל הבית אינו עשוי למכור כלים כמו אלה. וכגון שידוע זה שנוטל החפץ הזה בהטמנה אינו רגיל להוליך חפציו בהטמנה. וכגון שאותו חפץ נמי אינו מן הדברים שאדם מוליך אותם בהטמנה אלא מן הדברים שאין אדם מוליך אותם בהטמנה אי נמי שאותו חפץ נמי הוי מן הדברים שאדם רגיל להשאיל ולהשכיר. ואם פחת מאלו החקירות כלן ואפילו אחת מהם אין לו לבעל החפץ שיטול אותו חפץ מיד הנוטל אותו אלא הרי החפץ לאותו שנטל אותו ועל התובע להביא ראיה ואם לא הביא לא יטול כלום דלעולם כל היכא שבעל הבית עשוי למכור חפץ כמו זה שנוטל זה שלקחה מביתו של ב"ה דין הוא שישבע אותו שנוטל אותו והרי הוא שלו. והיכא שהוא יודע זה שנוטל החפץ שהוא רגיל להצניע תחת כנפיו מה הוא מוליך והוי אותו חפץ מן החפצים שאדם רגיל להצניע הרי זה נמי ישבע אותו שנוטל החפץ והרי הוא שלו אלא אם כן הוא אותו חפץ מן הדברי' העשוי' להשאיל ולהשכיר באיזה ענין שיהיה יש על אותו שנוטל החפץ להביא ראיה בעדים שלקחו ממנו ויטול, כדגר' בשבועות בפרק כל הנשבעין [מ"ו ע"א] אמר רב יהודה ראוהו שהטמין תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל ב"ה העשוי למכור את כליו נאמן ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע אבל איניש צניע מהימן הינו ארחיה. ובאיניש צניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין אבל בדברים שאין דרכן להטמין אינו נאמן ובכלהו נמי לא אמרן אלא בדבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר אבל בדבר העשוי להשאיל ולהשכיר אינו נאמן דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. וכבר פירשנו ענין זה בחבור שבועות שחברתי [משפטי שבועות חלק ב' שער ב'] וכל זה שפירשנו במחלוקת שני המוכרים לגבי מטלטלי.
<h2>דף מו:</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [שם ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [שם ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ב"ב ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [שם נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [שם ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [שם ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [שם ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [שם מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [שם מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [שם מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [שם נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [שם מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [שם ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [שם מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [ב"ב כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [שם מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [שם מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [ב"ב כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [שם קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [שם קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף נב.</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [שם ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף קנד:</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף קסט:</h2>
הענין החמישי. צריך שיהא אותו מקום שהחזיק בה משומר מן הערודים דהתם הוא דמהניא ליה חזקה אבל אם הוי מקום שערודים מהלכים בו לא כדגר' [ב"ב ל"ו ע"א] אמר רב יהודה האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר לא הוי חזקה מ"ט אמר מאי דזרענא נמי ערודי אכלי ליה, ופי' גודא דערודי מקום שהם מחזירים את הערודים וכל שהוא מקום ולאחריו הוי מקום הערודים ואותה חזקה אינה מועלת למחזיק.
הענין הששי צריך שיהא אותו מחזיק שיהא לו ריוח בעבודת אותה שדה שאם אין לו בה שום ריוח כלל לא יתכן לו החזקה, כדגרסינן [שם] אפיק כורא ועייל כורא לא הוי חזקה. דזה שפי' משום דאין הריוח בעבודתו כלום.
הענין השביעי צריך המחזיק הזה במה שהוא עובד בקרקע שיהא לו למחזיק הנאה מאותה עבודה אבל אם המחזיק הזה לא נהנה מאותה עבודה ולא כלום אבל נהנה בזה הקרקע או שנתחדש לו דבר אין לו הועלה למחזיק הזה באותה חזקה, כדגר' [שם] אמר רב נחמן תפתחא אין לו חזקה ותפתחא זהו פתיח צרורי המים לתקן השדה כדכתיב [ישעי' כ"ח] יפתח וישדד אדמתו וגר' נמי [שם ע"ב] ניר אין לו חזקה דזה היא החרישה א"ל רב ביבי לרב נחמן מאי טעמיה דמאן דאמר ניר אין לו חזקה אמר כל שופרא דכרכא ליעול בה.
הענין השמיני אם לא אכל מאותה שדה באותן שלש שנים כי אם שחת אינה חזקה אא"כ הוא מאותו מקום מלך או גדול המלכות שראוי להם השחת התם מהניא ליה חזקה דאמר [שם ע"א] רב יוסף אכלה שחת הוי חזקה אמר רבא ובצואר דמחוזא הוי חזקה. והיכ' שאכלה אותן שלש שנים בדבר יש בו עברינות מצוה מהניא ליה חזקה, כדג' [שם] אמר רב יהודה אכלה ערלה הרי זה חזקה. תניא נמי הכי אכלה ערלה שביעית וכלאים הרי זו חזקה.
הענין התשיעי צריך שיטעון ויאמר באתה לידי שדה זו מחמת פלוני שהיתה שלו. וכגון שבא בעל השדה ואומר מה לך בזו השדה והוא משיבו ממך לקחתיה או שנתתה לי במתנה דהתם נתקיימה לו החזקה אם נשלמו לו שאר העניינים כלם. אבל אם אינו טוען שבאתה לידו מחמת שום אדם בעולם אלא שמצאה ולקחה לעצמו ולא אמר לי שום אדם דבר אעפ"י שנשלמו לו השלש שנים לא מהניא ליה אותה חזקה כדגרסינן [שם מ"א ע"א] כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי אמר לו שלא אמר לי אדם דבר אין לו חזקה. שמכרתה לי או שנתתה לי במתנה הרי זו חזקה. והיכא שלא טען המחזיק הזה שלקחה מבעל השדה בעצמו אלא באתה לידו מחמת אדם אחר כגון שטוען ירשתיה מפלוני הרי זו חזקה כדג' [שם] הבא מחמת ירושה אין צריך טענה. ואם טען ואמר לקחתיה מלוקח שלקחה ממך אם היה אותו לוקח עכו"ם כגון שטוען לקחתיה מפלוני עכו"ם שלקחה ממך אף על פי שהביא ראיה שאכלה שני חזקה אין מועיל בו כלום עד שיביא עדים שלקחה העכו"ם ממנו כדין וכראוי אבל אם זה שהקרקע בידו טוען בפני לקחה העכו"ם ממך הוה ליה כאלו טוען אני לקחתיה ממך כדג' [שם ל"ה ע"ב] אמר רב יהודה אמר רב הונא הבא מחמת עכו"ם הרי הוא כעכו"ם מה עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר אף ישראל הבא מחמת עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר, אמר רבה ואי אמר האי ישראל לדידי אמר לי עכו"ם דמינך זבנה מהימן מי איכא מידי דאלו קאי' ואמר לא מהימן ואמר ישראל מהימן אלא דאי אמר קמאי דידי זבנה עכו"ם ממך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבנתה ממך. ואם היה אותו לוקח ראשון ישראל כגון שטוען זה שהקרקע בידו לקחתיו מפלוני ישראל שלקחו ממך אינו צריך זה שהקרקע בידו להביא עדים שאותו ישראל שהוא לוקח ראשון אכלה שני חזקה אלא אם הביא עדים שאותו לוקח ראשון שמכרה לזה עמד באותו קרקע אפי' יום אחד דיה לו כדגר' [שם מ"א ע"ב] ההוא גבר' דדר בקשתא דעיליתא ארבע שנין אתא מאריה דביתא אשכחיה א"ל מאי בעית בהאי ארעא אמר מפלוני זבנתה דזבנה ממך. אתא לקמיה דר' חייא א"ל אי אית לך סהדי דדר בה ההוא פלוני אפילו חד יומא מוקימנא לה בידך ולא תעלה על דעתך לומר אם יעידו עליו שראו אותו באותו קרקע שיועיל כלום אלא שיעידו שדר בו דירה ממש ואפילו יום אחד כדגר' [שם] אבעיא להו נראה בו מהו אמר אביי היא היא רבא אמר עביד איניש דסאיר ולא זבין. אבל אם טען אותו שהקרקע בידו דאותו ישראל שהוא לוקח ראשון בפניו לקחו הוה ליה דינו כאלו טוען ממך לקחתיה דאמר [שם] רב הוה יתיבנא קמיה [דחביבי] ואמרי ליה וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה דאי א"ל קמאי דידי זבנה ממך מהימן מגו דאי בעי א"ל אנא זבינתה ממך. ואף על גב דגרסינן [שם] אמר רבא כוותיה דרבי חייא מסתבר' דקתני והבא מחמת ירושה אינו צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי, כבר נתבטלה הא דרבא דאמרי דלמא לא טענה בעי ולא ראיה בעי, וגר' נמי ואי בעית אימ' דלמא שאני לוקח דלא שדי זוזיה בכדי הלא אתה רואה דרבא בעצמו שאמר כוותיה דרבי חייא מסתברא הוא דן בחלוף זה הדין דאמר רבא [ל"ו ע"א] ואי אמר ישראל קמאי דידי זבנה עכו"ם מנך מהימן מגו דאי בעי אמר אנא זבינתה מינך.
הענין העשירי. צריך המחזיק הזה שיהא בעל הקרקע באותו מקום כשהחזיק בו אם הוא עת מלחמה שבני אדם מתיראים לבא ממקום למקום מחמת סכנת נפשות דלעולם כל היכא שהוא עת חרום כהאי גונא שהרי מתירא לבא ממקום למקום לא הויא חזקתו חזקה אלא עד שיהא עמו במדינה כדג' [ל"ח ע"א] שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן והגליל היה ביהודה והחזיק בגליל בגליל והחזיק ביהודה אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת אבל בזמן שאין שם מלחמה אפילו שהיה בעל הקרקע ברחוק מקום הרבה מאד נתקיימה החזקה למחזיק כדג' [שם] אמר רבי יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילך ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת. ואם יהיה אדם סבור לומר שרבי יהודה חולק הוא על סתמיה דת"ק אותה סברא בטלה היא. דלעולם אין ביניהם מחלוקת כלל שהרי פי' אותו הגמרא דסתמיה דת"ק בשעת מלחמה היא דא"ר אבא בר ממל לעולם קא סבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה ומשנתנו בשעת חרום שנו ומאי שנא יהודה וגליל דסתם יהודה וגליל כשעת חרום דמו ופי' חרום הריגת נפשות כדכתיב כל חרם אשר יחרם מן האדם נמצא שהמשנה באתה סתומה ופירש אותה שהראשונה בשעת חרום שנו ועלה גרסי' שלש ארצות לחזקה יהודה ועבר הירדן וגליל וכדאמרינן נמי [שביעית פ"ט מ"ב] שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן וגליל ותדע דאמר יהודה וגליל וה"ה לכל שאר מקומות לא שנא קרובים ולא שנא רחוקים אם יש ביניהם חרום לא נתקיימה החזקה.
ענין אחד עשר. היכא שאין חרום באותן מקומות כלל אבל בעל הקרקע העורר עליה הוא לבדו בורח מאותו מקום מחמת חרב אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ח ע"א] אין מחזיקין בנכסי בורח ומחאה שלא בפניו הויא מחאה תרתי לא קשיא [שברח מחמת ממון] כאן שברח מחמת מרדין ופי' מרדין זה הוא הריגה.
ענין שנים עשר. מי שהחזיק בנכסי אשת איש אין לו הועלה באותה חזקה בזמן אותה חזקה והיא תחת בעלה אבל אם לאחר שגרשה בעלה או שמת נשאר הקרקע ביד המחזיק שלש שנים נתקיימה לו החזקה כדגר' [נ' ע"ב] אמר רב אשת איש צריכה למחות במאן אינימא באחר והא אמרינן אין מחזיקין בנכסי אשת איש אלא לאו בבעל רב יוסף אמר לעולם באחר וכגון שאכלה מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש לאחר מיתת הבעל דמגו דאי בעי אמר מינך זבינתה כי אמר נמי זבנתה מיניה מהימן. ופרשינן גופא אמר רב אין מחזיקין בנכסי אשת איש ודייני גולה אמרו מחזיקין אמר רב מסתברא טעמייהו דדייני גולה אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב הדר ביה מר משמעתיה אמר להו מסתבר טעמייהו דדייני כרב יוסף אמרי.
ענין שלש עשרה. היכא שיש לבעל הקרקע עדים שעשה מחאה בסוף כל שלש ושלש אינה מועלת לו אותה חזקה כדגר' [ל"ט ע"ב] אמר רב צריך למחות בסוף כל שלש ושלש, והיכא נמי שעשה מחאה בשנה ראשונה של שלש שנים שוב אין צריך לחדש מחאה כל שנה, והיכא נמי שעמדה ביד המחזיק שלש שנים שלמות בלא מחאה לא נתקיימה לו חזקה כדגר' [שם] גדול בר מניומי הוה ליה ההוא מחיתא אשכחינהו לרב הונא ולרב חלקיה בר טובי ולחייא בר רב מחא קמייהו לשנה א"ל לא צריכת הכי אמר רב כיון שמחה שנה ראשונה אין צריך למחות. וענין המחאה כך הוא דצריך שיאמר איש פלוני בתורת גזילה היא אותו שדה שלי בידו וכל עקר אתבע אותו בדין, כדגר' [ל"ח ע"ב] היכי דמיא מחאה אמר רב זביד אי אמר פלוני גזלנא הוא לא הויא מחאה גזלנא הוא ותבענא ליה בדינא הויא מחאה. והיכא שעמד בעל הקרקע שהוא מעורר עליה ומכר אותו קרקע לשום אדם וכתב לו עליו שטר אם קודם שיספיק הלוקח הזה להשלים שני חזקה אין לך מחאה גדולה הימנה ואף על פי שהמחזיק יושב ואוכל אותה כדג' [ל' ע"ב] ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפלוני זבנתה ואכלתה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבנה לי והא ארבע שני מי סברת שני חזקה תלת קאמינא שני חזקה טובא קאמינא אמר רבא עביד איניש דקרו לשני טובא שני חזקה והנ"מ דאכלה שבע דקדים חזקה דהאי לשטרא דהאיך אבל אכלה שית אין לך מחאה גדולה מזו. ואם יש על המשיב להקשות והא גרסי' [מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח שנה הרי זו חזקה אלמא מכירתו ללוקח לא הויא (חזקה) [מחאה] תדע דאימת לא הויא מכירתו ללוקח מחאה כגון שמכר שדותיו סתם דכל היכא שלא מכר אותו בפני עצמו מכירה דהתם הוא דלא הויא מחאה כדג' [שם] אמר רב פפא כי תניא ההיא במוכר שדותיו סתם. ותדע דדין מחאה הויא ואפילו שלא בפני המחזיק והויא מחאתו מחאה.
ענין ארבעה עשר היכא שבעל הקרקע הוי בענין שאינו יכול למחות כגון שהוא קטן או שאין דעתו מיושבת עליו אין לו הועלה למחזיק באותה חזקה אפילו שהגדיל בתוך שני החזקה כגון דהוי התחלת החזקה והוא קטן והוי סוף החזקה והוא גדול לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [ב"מ ל"ט ע"א] אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל. והיכא נמי דהוי התחלת החזקה בחיי אביו ומקצת החזקה לאחר מיתת אביו והוא קטן והוי סוף החזקה והוא נגדל אפילו הכי לא נתקיימה לו החזקה, כדגר' [כתובות ט"ו ע"ב] ומודה רבי יהושע באומר לחברו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהוא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן ופרשינן בגמרא [שם י"ז ע"ב] כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחד בחיי הבן וכדרב הונא דאמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן ואפילו הגדיל ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן רב הונא טעמא דמתניתין אצטריכא ליה אבל היכא שהבן קטן כבר הגדיל ויצא מתורת קטן והחזיק זה המחזיק קצת שני החזקה בחיי האב וקצת שני החזקה בחיי הבן הרי נתקיימה לו החזקה, כדג' [ב"ב מ"ב ע"א] אכלה בפני האב שנה ובפני הבן שתים בפני האב שתים ובפני הבן שנה בפני האב שנה בפני הבן שנה בפני לוקח שנה הרי זו חזקה. ענין חמשה עשר. היכא דהוי בעל הקרקע שהוא המעורר מדבי ריש גלותא אין הועלה למחזיק באותה חזקה כדגר' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן להו.
ענין ששה עשר צריך שלא יהא המחזיק הזה מאותן שאין להם חזקה והם י"א האריסין והאומנין והאפטרופין והשותפין ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה ובן בנכסי האב ואב בנכסי הבן וגזלן ודבי ריש גלותא ועכו"ם. דין הראשון כגון הבנאים ויודעי עבודת הקרקע והדומה להם אם האריך מעשה עבודתם ומלאכתם בקרקע שלש שנים או אפילו יותר משלש שנים לא נתקיימה להם החזקה מאחר שהם יודעים שהם אומנים אבל אם הניחו אותו אומנות ונכנסו באומנות אחרת נתקיימה כדגר' [מ"ב ע"א] אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. אבל האריסין תדע כגון אלו אריסים ידועים באותה משפחה לא נתקיימה להן החזקה באותה שדה ואפילו שהן אוכלים כל פירות השדה כדגר' [מ"ו ע"ב] אריס אין לו חזקה ואמאי עד האידנא פלגא והשתא כולה אר"י באריסי בתי אבות. והיכא שהניחו הם אותה עבודה ואין עושים בה ולא כלום והורידו אריסים אחרים במקומן שעובדים את הקרקע נתקיימה להם החזקה. אבל אם לא הניחו עבודת אותו קרקע ממש אלא כגון שמחלקים לאריסים והם בעצמם מתקנים העבודה עליהם לא נתקיימה להם החזקה כדג' [שם] אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסים מתחתיו יש לו חזקה. לא עביד איניש דמחתי אריסי לארעא ושתיק. וגר' [שם] אר"י אריס שחלק לאריסים אין לו חזקה אימר הרמנא שוויה. והאפטרופים שאמרנו כגון שנתמנו על הקרקע דאין להם חזקה ואם יניחו האפוטרופסות נתקימה להם החזקה אבל אם היתה ראויה ליחלק אעפ"י שהקרקע כולה ביד אחד מהם לא נתקיימה לו החזקה. כדג' [מ"ב ע"ב] אבוה דשמואל ולוי תנו שותף אין לו חזקה וכ"ש אומן [שמואל תני שותף יש לו חזקה] ורמי עלה ר' אבא לרב יהודה במעצרתא דבי בר זכאי מי אמר שמואל שותף יש לו חזקה והאמר שמואל שותף כיורד ברשות דמי לאו למימרא דאין לו חזקה הא דנחית לכלה והא דנחית למקצתה. אמרי לה להאי גיסא ואמרי לה להאי גיסא, רבינא אמר הא והא לכלה הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה. ואלו האב בנכסי הבן והבן בנכסי האב ואיש בנכסי אשתו ואשה בנכסי בעלה דינם כל זמן שהם לאחדים אבל אם נתחלקו האב והבן זה מזה וכן בעל מגרש את אשתו דיניהם זה על זה כשאר כל אדם ונתקיימה להם החזקה כדגר' [נ"ב ע"א] אמר רב יוסף אפילו חלקו ורבא אמר [חלקו] לא אמר רב ירמיה עבד רב פפא עובדא חלקו לא והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. וגזלן שאמרנו כגון שנודע לו שהוא גזל אותה שדה או כגון שהוא ידוע שהרג נפשות על עסקי ממון שאם בא בתורת חזקה לא נתקיימה לו חזקה. כדג' [מ"ז ע"א] היכי דמי גזלן א"ר יוחנן כגון שהוחזק בגזלנות על אותה שדה, רב חסדא [אמר] כגון של בית פלוני שהורג נפשות על עסקי ממון ומי שהוא על זה הענין אין לו הועלה באותה חזקה לא לעצמו ולא לבנו ולא לבן בנו היכא שטוען שמאבי אביהן ירשה כדגרסינן [שם] אמר רב הונא אומן אין לו חזקה בן אומן (אין לו) [יש] חזקה אריס אין לו חזקה בן אריס יש להם חזקה גזלן ובן גזלן אין להם חזקה ואמר רבא פעמים שבן בנו של גזלן אין להם חזקה כגון דקאתי בטענתא דאבא דאבוה. ומה שאמרנו דבי ריש גלותא שאחרים אין מחזיקין עליהם כך הם אין מחזיקים על אחרים. כדג' [ל"ו ע"א] דבי ריש גלותא לא מחזיקי ולא מחזקינן להו (וגר') וריש גלותא שאמרנו לעולם אינו קונה בחזקה אא"כ יש לו עדים שלקחו מאותו ישראל. עכו"ם אין לו חזקה אלא בשטר. ואלו אחד עשר שחשבנו שאין להם חזקה אם הביאו עדים שלקחו מן הבעלים הולכים אחר העדים אלא גזלן לבדו שאין מקבלים לו עדות אלא אם מעידים עדים לפנינו שקל לו הדמים וכגון שאין לבעל הקרקע שטר מודעא בידו. ואם הביא עדים שהודה לו לא מהני ולא מידי כדגרסינן [מ"ז ע"ב] אמר רב נחמן אמר לי הונא וכלן שהביאו ראיה ראיתן ראיה ומעמידים שדה בידו, גזלן שהביא ראיה אין ראיתו ראיה ואין מעמידים שדה בידו וכבר חלקנו ביניהם כגון דאמרי עדים בפנינו מנה לו אבל אמרי בפנינו הודה לו לא דאי לאו דאודי ליה הוה ממטי ליה ולחמריה לשחוור.
ענין י"ז היכא שהקרקע הוי ביד בני אדם מרובים ואתה מוצא ענין זה על שלשה עניינים. הראשון כגון שהם שותפים כלם באותו קרקע וכולם עושים ביחד מה שעושים בו שעמד שני חזקה דכי האי גונא נתקיימה להם החזקה אבל אם לא נשתמשו בה כאחד כל שנה ושנה אבל זה נשתמש בה שנה אחת וזה שנה אחרת וזה שנה אחרת דאותה שנה שנשתמש בו זה אין משתמש בו זה לא נתקיימה להם החזקה אא"כ כתבו כתב ביניהם כגון שכל אחד ואחד כותב שנה זו שאני משתמש בה לי ולחברי אני משתמש שתהא משוכה לכלן דכי האי גונא ישתמש להם החזקה כדג' [כ"ט ע"ב] רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבין אמתא מר אשתמש בה ראשונה ושלישית וחמישית ומר אשתמש בה שניה ורביעית וששית נפק ערער עלה אתו לקמיה דרבא אמר מ"ט עבדיתו הכי כי היכי דלא תחזקו אהדדי לעלמא נמי לא הוי חזקה והנ"מ דלא כתב לי איטרא אבל כתב איטרא קלא אית ליה למילתא. ופי' איטרא זה כתב שמירה. הענין השני בבתים שהחזיקו ע"ד קניה כגון ראובן אכלה שנה ומכרה לשמעון ואכלה שנה ומכרה ללוי ואכלה שנה ובא בעל הקרקע ומערער עליהם לא נתקיימה עליהם החזקה אא"כ כתב ראובן לשמעון שטר מכר ושיהא חושב תשמיש שלשתן כאלו הוי תשמיש אחד כל אותן שלש שנים אבל אם לא כתב לשמעון וללוי שטרי מכירה לא נתקיימה להן החזקה כדג' [מ"א ע"ב] שלשה לקוחות מצטרפות אמר רב וכלן בשטר. הענין השלישי ברבים שהחזיקו ע"ד ירושה כגון אותו שהקרקע בידו הוי אכל את הקרקע קצת שני חזקה ומת ובא בנו ואכל והשלימה שני חזקה אותו קרקע נתקיימה להן חזקה ואי נמי כגון שאכלה האחד שנה אחת ומת ואכלה בנו שנה שניה ובא לוקח ולקחה מן הבן בשטר ואכלה שנה שלישית נתקיימה להם החזקה כדג' [מ"ב ע"א] אכלה האב שנה והבן שנה והלוקח שנה הויא חזקה.
ענין י"ח. ענין החזקה אימתי מתקיים למי שהקרקע בידו היכא שלא נתפרש לבעל הקרקע בעדות ברורה שלא מכר כלום אבל אם נתברר לו בעדות ברורה שלא מכר לו כלום אין מועילים ראית החזקה לאותו שהקרקע בידו וכמו כן נמי אימתי אנו מצריכים למי שמחזיק בקרקע להביא ראית החזקה שפי' היכא שאין בידו עדות ברורה או ראיה ברורה שלקחה אבל אם יש לו עדות ברורה בכך אין אנו מצריכים אותו לראית החזקה כדגרסינן [כ"ט ע"א] אמר רבא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטרי תרתי מזדהר תלת מזדהר טפי לא מזדהר ולעולם כל היכא שיש לבעל הקרקע עדות שהשכירה אצל המחזיק או ראיה כמו שרואים שהקרקע שלו היא אין סומכים על החזקה ואפילו שיש עמה שטר מכירה כל היכא שמביא בעל הקרקע ראיה שאותו שטר בטל הוא או לענין כתבו שלא היה לשום מכר כדג' [קנ"ד ע"ב] שאל ריש לקיש את ר' יוחנן זו ששנויה במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה ובא בחזקת שהוא שלו וכו'. והיכא נמי שרואה ב"ד זכות לבעל הקרקע שהקרקע שלו אין סומך על ראית החזקה. כיצד תדע דתורת החזקה אימתי תתקיים למחזיק היכא שלא טען המחזיק שיש לו שטר מכירה באותו מושב של ב"ד אבל אם טען ואמר אם יש לי שטר עם שני חזקה נמצא שבעל הקרקע מוחזק בטענתו וראוי לאותו ב"ד שיניח ראית החזקה בכל ומכל ואין לו שיסמוך אלא על הבאת השטר שטען הלוקח הילכך אם הביא שטר המכירה כמו שטען ראיתו ראיה ואם לא הביא ונמצאו דבריו בטלים או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה ואין לו בה הועלה כלל וחוזר הקרקע למעורר עליה. כדגרסינן האוכל שדה מחמת אונו ונמצאת אונו פסולה הרי זו אינה חזקה. וגרסי' נמי [קס"ט ע"א] הבא לידון בשטר ובחזקה נדון בשטר דברי ר' רשב"ג אומר נדון אף בחזקה וא"ר אבינא [ק"ע ע"א] הכל מודים שאם הוזקקו לעדותן של עדים ונמצאת מזויפת שפסול וכדר' אבא דא"ר אבא מודה ר' (אבא) [אלעזר] במזויף מתוכו שהוא פסול ואמר רב גידל אמר רב הלכה כר' ואף ר' לא אמר אלא לברר וגרסינן [סנהדרין כ"ג ע"ב] עד כאן לא קאמר ר' אלא דחזקה מכח [שטרא] קאתיא. אלו י"ח עניינים שפי' בהלכות החזקה. דלאחר שתמצא השבעה עשר מהם ולא פחת כי אם אחד נתבטלה החזקה ואין לו בה הועלה וכמו שפי'.
<h2>דף קעג.</h2>
דין המוכר והלוקח היכא שנופל בהם מחלוקת על החפץ הנמכר ודין זה יתחלק לב' חלקים החלק האחד שנופל מחלוקתם בין כלי גדול לכלי קטן כגון שהלוקח טוען לא לקחתי אלא הכלי גדול והמוכר טוען לא מכרתי אלא הקטן ואתה מוצא דין זה על שלשה עניינים. הענין הראשון אם כבר הגיע ביד הלוקח אחד משני כלים בין גדול בין קטן הוא שהגיעו ואין לו למוכר ואין ללוקח שיערערו כלום. הענין השני אם אותן שני כלים שהמחלוקת עליהם הויאן שניהם ביד המוכר רואים אם יש שם עדים הלך אחר עדים ואם אין שם עדים בברירה גמורה אבל יש שם עדים ששמעו שם החפץ אבל לא שמעו לא קטן ולא גדול וכגון ששמעו בית אני מוכר לך עבד אני מוכר לך שדה אני מוכר לך דהתם ודאי אין על המוכר לתת ללוקח כי אם הקטן [כדגרסינן ב"ב קע"ג ע"א] אמר רבא שטר לך בידי פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע. חוב לך בידי פרוע שטרות כלן פרועים. א"ל רבינא לרב אשי אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדולה מכורה לו שדי שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורות לו. א"ל התם יד בעל השטר על התחתונה אבל יש על המוכר לישבע שלא מכר לו אלא הקטן. כדג' בבב"מ פרק השואל [ק' ע"א] זה אומר גדול לקחתי וזה אומר קטן מכרתי ישבע המוכר שהקטן מכר. והיכא שהאחד יבא בטענת שמא והשני יבא בטענת בריא אותו שבא בטענת בריא יקיימו את דבריו, כדג' [שם] היו שני עבדים אחד גדול ואחד קטן וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה זה אומר גדול לקחתי והלה אומר איני יודע אין לו אלא קטן. והיכא שנסתפק הדבר לשניהם חולקים אותו ספק שבשניהם, כדג' [שם] זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. החלק השני כגון דהוי מחלוקתם על העת וכגון שיש שם ולד שפחה או ולד בהמה כגון שמכר את הבהמה וילדה את העובר שאם היה אותו ולד אצל אחד מהם הרי היא שלו בשבועתו ואי לא הוי אותו ולד ברשות אחד מהם הרי הדין שיהיה אותו ולד למוכר ובלבד שישבע המוכר שקודם שמכר האם ללוקח ילדה את העובר ואם נסתפק לשניהם יחלקו את הולד כדג' [שם] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה וזה אומר משלקחתי ילדה יחלוקו. ושקלינן וטרינן בגמרא ולחזי ברשותא דמאן קיימא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה. אמר רב חייא בר אבין אמר שמואל בפרה העומדת באגם ובשפחה העומדת בסימטא ולוקמה בחזק' דמרא קמא ולהוי אידך המוציא מחברו עליו הראיה סומכוס היא דאמר ממון המוטל בספק חולקין. אימא דאמ' סומכוס שמא ושמא בריא ובריא מי אמר אמר רבה בר רב הונא אין אמר סומכוס אפילו בריא ובריא רבה אמר לעולם כי אמר סומכוס שמא ושמא בריא ובריא לא אמר ותני זה אומר שמא עד שלא מכרתי וזה אומר משלקחתי. ותו גרסינן [שם ע"ב] המחליף פרה בחמור וילדה וכן המוכר שפחתו וילדה זה אומר ברשותי ילדה והלה שותק זכה. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. זה אומר ברשותי וזה אומר ברשותי ישבע המוכר שברשותו ילדה לפי שכל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין נשבעין לא על העבדים ולא על הקרקעות. ותדע דאע"ג דלא מחייבינן להו שבועה מן התורה אבל מחייבינן להו שבועה מדרבנן וכמו שפירשתי בחבור שבועות שחברתי. הענין הג'. היכא דהוי מחלוקתם על עקר החפץ בעצמו כגון שהלוקח אומר לקחתי ממך זה החפץ בעינו והמוכר אומר לא מכרתי לך, זה הענין מתחלק לשני חלקים. הראשון ולמה שהוא מן המטלטלין לבר הקרקע אי הויאן אותן מטלטלין אצל אחד מהם הרי הן שלו ובלבד שישבע אלא אם יש לתובע עדים דהתם ודאי הולכים אחר העדים כדגר' [ב"ק מ"ו ע"א] זה כלל גדול אמרו בדין המוציא מחברו עליו הראיה. אבל יש בדבר שלשה מחקרים שמוציאים מזה הדין. הראשון כגון האומנים דאין אנו דנים עליהם המוציא מחברו עליו הראיה, כדגר' [ב"ב מ"ב ע"א] האומן אין לו חזקה והוא על זה הענין, כגון שבא אדם וראה כלי אצל האומן שרגילים בני אדם לתת להם כמותן לתקנם ותבעו ואמר לו זה הכלי שלי הוא ואמר האומן לא הוא אלא שלי ולקחתיו ממך אין אנו מצריכים בכי האי גונא על בעל החפץ להביא עדים ואם הביא עדים הולכים אחר העדים ואם לא הביא עדים הרי אותו חפץ למי שתובע אותו כן, כדג' [שם מ"ה ע"ב] ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי אתה נתתו לי במתנה לא אמר כלום ולעולם צריך שיהיה שם שני אלו העניינים שהזכרנו. הראשון שיהיה החפץ ביד האומן ויראנו ממש בידו והוא לעיניו של תובע. אבל אם אינו רואה אותו חפץ בעיניו כגון שאותו חפץ בביתו של אומן והתובע אינו רואהו ותובע אותו בו אין בטענת התובע ממש, כדגר' בחזקת הבתים ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס כו' ופירשו על הדא, [שם מ"ו ע"א] אמר אביי לרבא תא ואחוי לך רמאי דפומבדיתא היכי עבדי א"ל הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם הא אית לי סהדי דחזינה גבך ההוא אחרינא הוא אפקיה דלחזוניה כדו לא מפיקנא ליה, א"ל שפיר קאמר ראה תניא. הענין השני דצריך שיהא בתורת האומן דודאי וברור צריך שיודע שאותו חפץ הוה לזה התובע דכיון שנודע שהיה לו זה אעפ"י שנתנו לאומן שלא בפני עדים הרי זה יכול לתבוע את שלו מיד האומן, כדגר' [שם מ"ה ע"א] אמר רבה לא שנו אלא שמסר לו בפני עדים אבל מסר לו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא היו דברים מעולם כי אמר לקוח הוא בידי נאמן א"ל אביי אי הכי בעדים נמי מגו דיכול למימר החזרתיו לך כי אמר לקוח הוא בידי מהימן א"ל מי סברת המפקיד אצל חברו בעדים אינו צריך להחזיר לו בעדים המפקיד אצל חברו בעדים צריך להחזיר לו בעדים ואין הלכה כדברי רבה מדגר' [שם מ"ו ע"א] מתיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה והיכי דמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים וקתני אומן אין לו חזקה תיובתא דרבה תיובתא. המחקר השני מי שהעידו עליו עדים שיצא מבית חברו וחפץ מוטמן תחת כנפיו שנטלו מאותו בית ובא אצל בעל הבית ותבעו בו והוא טוען ואומר לקחתיו ממך כמו זה ודאי צריך אותו שהחפץ בידו שיביא עדים שלקחו ממנו ואם אין לו עדים בכך ראוי להחזירו לבעליו. והיכא אמרינן שיחזור אותו חפץ לבעליו כגון שאותו בעל הבית אינו עשוי למכור כלים כמו אלה. וכגון שידוע זה שנוטל החפץ הזה בהטמנה אינו רגיל להוליך חפציו בהטמנה. וכגון שאותו חפץ נמי אינו מן הדברים שאדם מוליך אותם בהטמנה אלא מן הדברים שאין אדם מוליך אותם בהטמנה אי נמי שאותו חפץ נמי הוי מן הדברים שאדם רגיל להשאיל ולהשכיר. ואם פחת מאלו החקירות כלן ואפילו אחת מהם אין לו לבעל החפץ שיטול אותו חפץ מיד הנוטל אותו אלא הרי החפץ לאותו שנטל אותו ועל התובע להביא ראיה ואם לא הביא לא יטול כלום דלעולם כל היכא שבעל הבית עשוי למכור חפץ כמו זה שנוטל זה שלקחה מביתו של ב"ה דין הוא שישבע אותו שנוטל אותו והרי הוא שלו. והיכא שהוא יודע זה שנוטל החפץ שהוא רגיל להצניע תחת כנפיו מה הוא מוליך והוי אותו חפץ מן החפצים שאדם רגיל להצניע הרי זה נמי ישבע אותו שנוטל החפץ והרי הוא שלו אלא אם כן הוא אותו חפץ מן הדברי' העשוי' להשאיל ולהשכיר באיזה ענין שיהיה יש על אותו שנוטל החפץ להביא ראיה בעדים שלקחו ממנו ויטול, כדגר' בשבועות בפרק כל הנשבעין [מ"ו ע"א] אמר רב יהודה ראוהו שהטמין תחת כנפיו ויצא ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן ולא אמרן אלא בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו אבל ב"ה העשוי למכור את כליו נאמן ולא אמרן אלא באיניש דלא צניע אבל איניש צניע מהימן הינו ארחיה. ובאיניש צניע נמי לא אמרן אלא בדברים שדרכן להטמין אבל בדברים שאין דרכן להטמין אינו נאמן ובכלהו נמי לא אמרן אלא בדבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר אבל בדבר העשוי להשאיל ולהשכיר אינו נאמן דשלח רב הונא בר אבין דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ואמר לקוחין הן בידי אינו נאמן. וכבר פירשנו ענין זה בחבור שבועות שחברתי [משפטי שבועות חלק ב' שער ב'] וכל זה שפירשנו במחלוקת שני המוכרים לגבי מטלטלי.
